שבוע האופנה גינדי בתל אביב

שבוע האופנה אשר נחגג בתל אביב לאחרונה מהווה ציון דרך חשוב, המציב את האופנה כאומנות ראויה ובעלת ערך תרבותי.

בישראל הקטנה למודת המשברים הביטחוניים, יש מקום לחגוג את האופנה המקומית. זו הצהרה חשובה אך עדיין לא מספקת מבחינת היוצרים המקומיים.

 ההתייחסות לאופנה כאומנות שימושית כמו גם מרכיב מרכזי בתרבות המציע יופי, אסתטיקה וחשיבה יצירתית – הוא הכרחי עבורי.

בתהליך של סטיילינג אישי אני נהנית לבחון את פרטי האופנה השונים ולחבר אותם בהתאמה אישית לאשה הלובשת אותם – על פי מבנה גופה, אופיה ואורח חייה. לא מדובר רק בפריטים הבאים לכסות את גופנו, אלא ביצירת אמירה אישית לגבי הדרך בה אנו תופסים את עצמינו.

מפאת החיים (ילדים, חופשת פורים, מגורים בדרום) לא הגעתי לכל התצוגות ולכל שלושת הימים, אולם בזמן בו נכחתי במרחב בו הוצגו התצוגות, יוצאת ונכנסת אל מאחורי הקלעים (באדיבות חברתי מאיה), הצלחתי ממש להרגיש את ההתרגשות של המעצבים המציגים, הדריכות והלחץ של הצוות המפיק והמבצע וגם קצת מהזוהר שנלווה לכל הדבר הזה שנקרא "עשיית אופנה".

ביום הראשון, נכחתי בתצוגה של בוגרי שנים א' וב' ממכללת 'שנקר'. תצוגה שהבטיחה וקיימה יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, דרמה ואוונגרדיות. כיאה לתצוגת אופנה, לא כל הפריטים היו לבישים ובכך היה טמון קיסמה. החסות של 'ניו באלאנס' לתצוגה, בה הדוגמנים כולם היו נעולים נעלי סניקרס אופנתיות של המותג, שדרגה את הסטיילינג של הדגמים. הרחבה על התצוגה המשובחת בבלוג של חן סיון אופנאית.
אחד מהפריטים האהובים עלי מהתצוגה (כמובן שכמייה cape):

מתוך התצוגה של שנקר, צילום שי פרנקו

אל התצוגה השנייה שראיתי הגעתי ללא הכנה מוקדמת, יותר נכון ללא צפיות מרקיעות שחקים. קיבלתי הזמנה למייל ובגלל שלא הייתה לי הכרות קודמת עם המעצב מעוז דהאן למותג  "nouveauriche dog" לא חשבתי שאצא מגדרי. והאמת? התצוגה הזו ממש גרמה לליבי להחסיר פעימה.
מה היה שם? הצגה שלמה: הזמר גלעד כהנא ששר/מדבר טקסט על קיץ וזוגיות הזויה, הולך הלוך וחזור על מסלול התצוגה בין הדוגמנים. אלה, מהלכים בבגדים שחורים החוצים את גבולות המגדר, מבדים קלילים נשפכים ומחמיאים- אוכלים שלגונים צבעוניים. המוטיב החוזר אשר חזר בכל בגד הוא הריץ' רץ', המציע חלופות שונות ללבישת אותו הבגד כאקט לשימור סביבתי. ברקע מבטי נמשך אל וידאו ארט ובו צמד רקדנים הלבושים בבגדי המעצב, מפגינים ריקוד מודרני ייחודי תוך מגע מתמיד והפשטה הדדית (בעזרת הריצ'רצ'ים…). התחושה הייתה מחשמלת. ללא ספק אחת התצוגות היצירתיות והמרגשות שראיתי וחוויתי בחיי.

מתוך התצוגה של מעוז דהאן "nouveauriche dog", צילום אמיר יעקובי

 ליום התצוגות השלישי והאחרון הגעתי משעות הצהריים. צפיתי בתצוגה של מעצבים שזכו למענק ממפעל הפיס: upcoming designers. המעצב המעניין עם הקולקציה החזקה ביותר היה מבחינתי אלישע אברז'יל, אותו זכיתי להכיר ביריד מכירות תל אביבי בשנה שעברה, ולראיין לבלוג שלי בעודי מודדת כמה מהיצירות שלו. הקו העיצובי בעל החותם הכל כך ברור של אברז'יל, טופוגרפיה של קווים המתחקים אחר הגוף הנשי וחוזרים באלמנטים שונים כמו בדפוסים דיגיטליים, בחתכים היוצרים קווי מתאר חדשים לגוף ובחיבורים של חומרים שונים.

מתוך התצוגה upcoming designers – אלישע אברז'יל, צילום אבי ולדמן

מעצבת נוספת שהרשימה בתצוגה הזו היא סבינה מוסאייב, שהציגה בגדים נשיים בכחול, אדום, שחור ולבן.

מתוך התצוגה upcoming designers – סבינה מוסאייב, צילום אבי ולדמן

התצוגה של עידן לרוס החלה לקול צלילי פסקול תפילה בשפה הערבית, אשר הקפיצה את הקהל. המעצב הציג קולקציה הבנויה מצבעוניות של אדום נועז, ורוד עתיק, לבן, שחור, ומשבצות (הדגמים שאהבתי במיוחד). המיזוג בין מערב למזרח ניכר בבגדים, בהם דגמי "חלוק" מבד סאטן, וחליפות רחבות המזוהים עם כתב היד של המעצב.

מתוך התצוגה של עידן לרוס, צילום אבי ולדמן

המעצבים חיים בחברה וניזונים ממנה: מהמצב הבטחוני, מהמצב החברתי, מחיי היום יום ומהיחסים האנושיים הנרקמים בינם לבין אנשים בחברה.

כך נחשפתי בתצוגות השונות למוזיקה ערבית אותנטית, בגדים המעבירים מסרים חברתיים, מספרים סיפור על התרבות שלנו, על החיים בחברה הישראלית.

הדבר בה לביטוי כמובן לא רק בסממנים החיצוניים אלא גם מעצם היותם של המעצבים אומנים יוצרים בחברה הישראלית.

המעצבים האלה הם חלק חשוב בעיצוב תרבותה של החברה.
תחום עיצוב האופנה בישראל לא זוכה לתמיכה גדולה של גורמים ציבוריים. קיימים מענקים פרטיים חלקיים וחסויות של מותגים ןכן האירוע עצמו ממומן על ידי גוף מסחרי. זאת לאור העובדה שתחומי תרבות אחרים זוכים למימון ממשלתי, ובודאי תחום האופנה במדינות מתוקנות בעולם.

הצורך לשרוד מול רשתות מסחריות של מותגי אופנה חזקים הן של מותגים בנלאומיים והן של מותגים מקומיים, מובילה למציאות כמעט בלתי אפשרית עבור המעצב הצעיר בתחילת דרכו לממש את חזונו ולהפוך לעסק רווחי.

המעצבים המקומיים מציגים פריטים אותנטיים, מרגשים ויחידים במינם. הבגדים איכותיים ומושקעים, דבר הניכר בעלות שלהם. לכן, פעמים רבות אני אשקיע ברכישה של פריט ממעצב מקומי כשאני רוצה פריט ייחודי (לאירוע משמח וחשוב). כך גם בבניית מערכת לבוש עבורי/עבור הלקוחה שלי, אני אעדיף לשלב בין פריטים מהרשתות המסחריות לבין פריטים ייחודיים של מעצבים מקומיים. בחיבור הזה נוצר מראה מתוחכם וייחודי התואם אשיות וסגנון אישי. 

תודה שקראתן, אשמח לקרא אתכן בתגובות!