בעיני המתבונן/ת: איך גברים ונשים רואים את לבוש האישה?

כל מי שעברה קורס בסיסי בשיווק העסק שלה נתקלה במשפט: "קודם כל תגידי 'כן', אחר כך תתמודדי עם מה שזה דורש ממך"…
אני מודה, כשנויה קומיסר, יועצת זוגית ובעלת הבלוג תקשורת פותרת, פנתה אלי לכתיבת פוסט תחת נושא משותף בחברת בלוגריות נוספות, מייד נעניתי לאתגר, עם לא מעט חששות. הנושא שבו אנו כותבות מעוגן בשלוש המילים: זוגיות, בית, תקשורת – כאשר כל אחת מביאה את עצמה ואת עולם התוכן המתחבר לבלוג שלה (קישור לפוסטים הנוספים ממש בסיום הפוסט הנוכחי).

מאתגר, כבר כתבתי?

מה שהכי אהבתי באתגר הוא שנויה הצליחה להחזיר אותי לאהבה הראשונה שלי, מחקר ותקשורת. לאחר מספר ימי מחשבה והתחבטות, הבנתי שאני מתחברת לנושא (זוגיות, בית, תקשורת) ממקום שבוער בי כבר זמן ממושך, ולא הבאתי לביטוי עדיין. בחרתי לכתוב על הקשר בין בגדים ותפיסות מגדריות. אם תרצו, הסוציולוגיה שמאחורי הבגד.

במילים פשוטות: כיצד אנחנו תופסות את הבגדים שלנו כנשים, וכיצד רואים הגברים את הבגדים על האישה?

אז נתחיל מההתחלה. לתחושתי, ואף להבנתי ולהבנת נשים רבות, סגנון לבוש הרחוק מעט מהגוף, כזה המאזן בין גלוי לסמוי ואשר שומר מקום גם לדמיון המתבונן, כמו גם סגנון ייחודי, המשלב הדפסים בולטים, גזרות מעניינות ומעט דרמה – הוא הוא הסגנון השיקי, המתוחכם ואפילו הסקסי ביותר.
אני גם משתדלת מדי פעם לאשש את ההנחה הזו בין כותלי ביתי, כאשר אני שואלת את אישי היקר לדעתו על בגדים שונים ומקבלת פידבק של "אני אוהב איך שאת מתלבשת". "יש לך את זה".

ואילו לקראת כתיבת הפוסט הנוכחי שבתי לתחקר, כאשר אני איני מסגירה את כוונותי. הפעם שאלתי לגבי שימלה שאני מאוד אוהבת (ומצולמת בפוסט הנוכחי). שימלה כחולה, באורך מידי, בעלת מבנה ישר ורחוק מהמותן, נראה מעט ארכיטקטוני עם צווארון גולף ניצב. לבשתי אותה פעם אחת להרצאה בנושא סטיילינג, בפני קהל נשי, והיא גרפה המון מחמאות. שאלתי בתמימות:  "איך אתה מעדיף את השימלה הכחולה, עם או בלי חגורה?", והוספתי: "תגיד, היא יפה יותר/פחות משימלת המיני הירוקה"?
מתשובותיו: "עם חגורה", ו"אוהב יותר את המיני", התחוור לי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש.

בימים הבאים התחלתי ב'מיני מחקר שטח', לא מייצג ובטח לא תקף, בו תשאלתי את הקרובים אלי לגבי העדפותיהם בענייני לבוש האישה. התמונה החלה להתבהר. הבנתי שיש בסיס אנושי חברתי אשר לא ניתן להתעלם ממנו. הדבר נכון גם לגבי גברים המעודכנים אופנתית, ובעלי חשיבה חברתית שוויונית. נראה שגם הם שותפים לתפיסות גבריות השונות במידה כזו או אחרת מתפיסות נשיות לגבי לבוש האישה.

ובחזרה לעניין הפרקטי – ממה גברים נרתעים בלבוש נשי?
היטיבה לכתוב על כך הבלוגרית ליאנדרה מדין, יהודייה אמריקנית, בעלת הבלוג "דוחה הגברים" The Men Repeller . הבלוג, שהפך את נדין לסינדרלה של עולם האופנה, ומיקם אותה בשורות הראשונות של התצוגות הנחשבות ביותר, החל כאנקדוטה מצחיקה לגבי הפער בין מה שגברים אוהבים לראות על אישה (צמוד וסקסי), לבין מה שנשים אוהבות לראות על אישה (מתוחכם וייחודי). פריטי הלבוש אשר "דוחים" את הגבר הממוצע לטענתה, הם בין היתר: מכנסי הרמון (רחבים עם שק תלוי בין הרגליים), בויפרנד ג'ינס, סרבלים, כריות כתפיים, תכשיטים שדומים לאמצעי לחימה אלימים וקבקבים.

ממצאי קבוצת מיקוד, שנערכה בקרב גברים אמריקנים מאששת את הדברים הללו, ראו כאן. הגברים אינם אוהבים לראות עלינו הנשים בגדים רחבים מדי, כאלה המטשטשים כל קימור. בין היתר ניתן ללמוד שמכנסיים רחבים נתפסים כ"גבריים מדי" וג'קטים רחבים וגדולים, כמו גם קבקבים מסיביים נראים כ"מגוחכים". ממצא מעניין נוסף הוא שהגברים אוהבים אותנו "לא עשויות מדי". כלומר, ללא איפור כבד מדי, אך כן במראה של עור חלק ובריא.

אם כן, מה גברים אוהבים לראות על הגוף הנשי?
כאשר שואלים את מרבית הגברים אילו בגדים הם מעדיפים לראות על אישה, ההערה המתבקשת היא, כמובן, "אף בגד". ובנימה רצינית יותר, ציינו הגברים שהם אוהבים לראות על האישה: חצאיות קצרות, או כאלה החובקות ירכיים, שמלות קרובות לגוף, חגורות מדגישות מותן, מִפְתַּח וי בחולצה ואף מכנסיים צמודים.
כל אלה מבליטים את האיברים המיניים, אשר הגבר מבקש לאתר אצל האישה בתהליך איתור השותפה להקמת המשפחה.
הגברים שלנו (בעלי ההעדפה המינית ההטרוסקסואלית) אוהבים אותנו, בנות זוגם וכן נשים באשר הן, בבגדים קרובים לגוף, כאלה שניתן לראות בהם את קווי המתאר הנשיים וכן, החושפים מעט עור. אין הדבר מצביע על אהבה ללבוש פרובוקטיבי בהכרח, אלא על "חוסר אהדה" במילים עדינות, ללבוש הרחב והמסווה בצורה דרמטית.

הסבר אפשרי לנטייה הזו של גברים, על פי התיאורייה האבולוציונית, הוא שמדובר באקט פרקטי מצד הגבר על מנת לבחון את האישה בצורה הבסיסית ביותר, כשותפה פוטנציאלית בריאה ליצירת המשכיות בעולם הזה. יתכן וכאשר גבר אינו מזהה את התכונות הפיזיולוגיות הנשיות, הוא חש מוסת, מתוסכל או מבולבל.
חשוב להבין שגם אנחנו הנשים בוחנות כך את הגברים שלנו. כך, על פי התיאוריה האבולוציונית אנו עתידות לחפש שותף שיוכל להעניק לנו ולצאצאינו בטחון. הדבר מאופיין בחוזק פיזי (כתפיים רחבות), מעמד חברתי וחריצות. ניתן כמובן לבקר את התיאוריה, ולטעון כי מדובר בתפיסות חברתיות שהושרשו והוטמעו בקרב שני המינים המובילות להעדפת מבנה פיסי מסוים אצל בן המין השני. גם בבבחינת המציאות ניכר כי חברה שיוויונית יותר מנטרלת במידה מסויימת את התלות של האישה בגבר, כמו גם את התלות של הגבר באישה, ואולם עדיין ניתן לזהות את התפיסות הבסיסיות הללו בקרב שני המינים.

יש לציין שהגברים לא התייחסו אל המבנה האידיאלי או המשקל הרצוי בעיניהם, אלא רק אל ההעדפה לראות קווי מתאר של גוף נשי באשר הוא. הדבר מתחבר לממצאי מחקרים, המעידים כי נשים תופסות את הגוף הנשי הנחשק בעיני גברים, כרזה יותר ממה שגברים מדווחים שהם מעדיפים. מנגד, הגברים מדייקים בתפיסתם את הגוף הגברי הנחשק על ידי נשים. כלומר, הנשים מעוותות את התפיסה המציאותית לגבי "איך גברים רואים אותן", וחיות במקרים רבים בתחושת תסכול עם עצמן, מה שפחות מאפיין את הגברים, שמבינים את המציאות ואינם חיים מתוך עיוותה. ובכן זה בהחלט נושא ראוי לפוסט אחר.

מה המראה של אישה בעצם משדר לגבר?
אחד המשפטים מעוררי המחשבה שעלו מתוך קבוצת המיקוד: "אני אוהב באישה כל סנטימטר וסנטימטר (במקור באינצ'ים). אבל בעיקר אני אוהב שהיא אוהבת את עצמה. לכן, אם היא עוטה בגד שמסתיר את הגוף שלה, אני מרגיש שהיא חסרת ביטחון לגבי עצמה".
לסיכומו של דבר, אישה נראית במיטבה כשהיא בבגדים שהיא מרגישה בהם טוב, בהם היא בעצם אומרת ללא קול: "אני לא באמת מתעניינת במה שאת/ה חושב/ת, אני אוהבת את מה שאני לובשת". בין אם המתבונן הוא גבר או אישה, אנחנו הכי מושכות כשנוח לנו עם עצמינו, כשאנו בטוחות בעצמינו ואוהבות את מה שבחרנו ללבוש.

אם חיפשתן תשובה פרקטית ללבוש אשר ישיג תשומת לב חיובית הן מגברים והן מנשים, חפשו את האיזון. התחכום בלבוש שלנו יווצר מהשילוב בין הרחב לצר, בין החשוף למסתיר, בין הרחוק מעט לקרוב והמדגיש – הכל טמון באיזון. אם תרצו זהו קו התפר המאזן בין החשיבה הנשית לגברית. שילוב מנצח בין חולצה בשרוולים ארוכים וחצאית חושפת רגליים, כמו גם סריג רחב ודרמטי המחובר לסקיני ג'ינס. כך גם שימלה רחבה מעט מהגוף תראה מצויין עם מחשוף וי עמוק, או לחילופין רגליים חשופות.

עוד מחשבה לסיום
אני לא כותבת כאן מהמקום שבו אישה מתלבשת כדי למצא חן בעיני מחזר פטנציאלי. אני כותבת כי יש לכל אחת מאיתנו צורך להרגיש טוב עם עצמה, רצויה ומושכת (ללא קשר לפן המיני), על מנת ליצור תקשורת חיובית עם הסביבה. הדבר תקף לכל סביבה חברתית בה אקח חלק, החל מהבית הפרטי שלי מול בן הזוג והילדים, דרך אספת ההורים בבית הספר, הדיון במשרד, הפגישה בבנק, סגירת העסקה עם הלקוח, והמפגש המשפחתי בליל הסדר. כשאנו מרגישות טוב לגבי עצמינו, מתוך השקעה אמיתית בעצמינו, אנחנו מקרינות את זה החוצה. כך, הסביבה שלנו, בין אם הגברית או הנשית, מעוניינת בתקשורת איתנו. מכאן יכול להתחיל סיפור הצלחה.

ממליצה לכן בחום להמשיך בקריאת הפוסטים של הבלוגריות המשובחות שחברו אלי לכתיבה:
נויה קומיסר, תקשורת פותרת
טלי יחיה, create it
מירב גביש, גביש'ס
ומה אתן חושבות? עם או בלי חגורה? אשמח לשמוע את תגובותיכן.

שמלה כחולה, מגפונים: Mango, צילומים: משה פדידא