לפני מספר שבועות פגשתי את יזמת ומקימת גילדת המעצבים הישראלים, עינת רוטפוס. פגשתי אותה בשני כובעים: האחד מקצועי, סטייליסטית ובעלת בלוג אופנה שעוסקת בהנאה בהלבשה, וכותבת על אופנה ממקום מעשיר ומעצים. השני אקדמאי, חוקרת את ההיסטוריה של עיתונות האופנה בארץ, בדגש על המתח בין המכוונות הכלכלית למכוונות החברתית.
לקח הרבה זמן עד שהצגתי את עצמי: "נעים מאוד אורית, סטייליסטית", בגאווה. שאלתי עצמי פעמים רבות, מה העניין? הרי אני בעלת בטחון עצמי, אוהבת אופנה, אוהבת לחזק נשים אחרות ורואה בבגדים יצירות אומנות. אולי המקום הזה, שאני לא "רק" סטייליסטית? כלומר, עוסקת רק בהלבשה ואופנה. אני גם אקדמאית, ואז מה? אם אני רק סטייליסטית, אני לא מספיק מעמיקה? עמוקה? עוסקת בדבר בעל חשיבות? ועם התחושות האלה הסתובבתי בהמשך הרבה זמן, ונסתי לפתור אותן בעיקר בשביל עצמי. למה?