בתקופה הזו בשנה, כשימי הזיכרון פוגשים את חגיגות העצמאות, יש תחושה של חיבור ולאומיות. ואני ממש לא צינית. כשביליתי עם משפחתי במשך שנתיים בשליחות לארצות הברית, התמכרתי לנוחות, לרוגע ולמרחבים העצומים – אך בו בזמן הבנתי, ספק בעצב ספק בשמחה, ש"בית" יש רק אחד. המקום המיוחד הזה שבו אני מרגישה שייכת, שאני שותפה לשמחות וגם לעצב, שאני ראויה לקחת חלק מלא בחיים וכן לזכות בתמיכה ללא תנאי של משפחה וחברים קרובים. זה לא מובן מאליו.
פסח מאחורינו, אבל האביב עדיין איתנו. ואיך שאני אוהבת את הנוף המדברי בתקופה הזו, זה שמלווה את חיי בשלבים שונים, בא והולך. אם יצא לכן לקרא אותי, אז כבר הבנתן את חיבתי העמוקה לשמלות. ולמה? לשמלה ארוכה מספר יתרונות…
האירוע: חתונה משפחתית מרגשת. שאלת השאלות: מה לובשים?
המשפחה כמרקחה, התייעצויות תדירות בוואטס אפ הקבוצתי, אינספור תמונות וקושיות (פרט לכלה המדהימה שבחרה שמלה במהירות הבזק ובהחלטיות מעוררת הערצה), ואני עונה במרץ, נפגשת לסיבוב בחנויות (ונהנית מכל רגע), ומפצירה בכל מי שמעוניין לשמוע- לחשוב על 'יציאה מהקופסה'. "לא חייבים שימלה שחורה", אני אומרת, "אפשר לשלב חצאית עם חולצה מעניינת, לבחור בצבעים לא שגרתיים ובכך ליצור עניין ושיק".
אז איך קרה שבסוף דווקא אני נפלתי לתוך הקלישאה הכי קלישאתית??
בחודשים האחרונים אני מוצאת עצמי ממליצה לכל לקוחה שלי (וגם לחברות סביבי) לקנות וסט ארוך.
לאמא הפרטית שלי אפילו העזתי וקניתי ליום ההולדת וסט ארוך, אפור וצמרי. היא ממש אהבה!
כל מי שעברה קורס בסיסי בשיווק העסק שלה נתקלה במשפט: "קודם כל תגידי 'כן', אחר כך תתמודדי עם מה שזה דורש ממך"…
אני מודה, כשנויה קומיסר, יועצת זוגית ובעלת הבלוג תקשורת פותרת, פנתה אלי לכתיבת פוסט תחת נושא משותף בחברת בלוגריות נוספות, מייד נעניתי לאתגר, עם לא מעט חששות. הנושא שבו אנו כותבות מעוגן בשלוש המילים: זוגיות, בית, תקשורת – כאשר כל אחת מביאה את עצמה ואת עולם התוכן המתחבר לבלוג שלה (קישור לפוסטים הנוספים ממש בסיום הפוסט הנוכחי).
בתור אמא לבת חמש, אני חווה לעומק את תופעת משיכתן של ילדות לשמלות/חצאיות מגיל מאוד צעיר (זה התחיל לפני גיל שנתיים). הדבר המעניין הוא, שיש תקופה של התבגרות, בה אנחנו הבנות זונחות מעט את העדפתינו לבגדים של "בנות" וחוזרות אליהם בשלב מאוחר יותר, בשנות העשרים.
סוף עונה, שיגעון של הנחות, או שמא נאמר בשפת הקפיטליזם – זמן הסיילים?
בתור מי שחזרה לפני שנה וחצי משליחות של שנתיים בארה"ב, אני יכולה להגיד שהחיים שם מתוזמנים מסייל לסייל. ממש כמו שהחיים שלנו הם בין חג לחג.
יוצא לכן לחשוב לפני השינה על בגדים? למשל, מה אלבש מחר לעבודה? למסיבה שאני מוזמנת אליו בסוף החודש? או אולי למפגש החברות בשישי בבוקר?
אני מאוד אוהבת, רגע לפני שנרדמת, להרהר בבניית מערכות לבוש. חשוב לי תמיד להקפיד להרכיב מערכת לבוש שלמה הכוללת את כל האביזרים שישלימו את הבגדים הבסיסיים שאני לובשת.
השכמייה (cape) היא בגד עליון מחמם לימי החורף, ממש כמו הקרדיגן או המעיל. זהו פריט הלבוש אשר עיטר במלכותיות את כתפיהם של בני האצולה בזמנים עברו, וכן עטף את כיפה אדומה בלכתה ביער אל בית סבתה. מדובר בעיניי בפריט כה משובח ואצילי, ולכן חיוני לכל אחת מאיתנו לימי החורף הישראלי (בגרסה פחות אדומה).
הבה נתחיל מגילוי נאות, אני אוהבת שכמיות. ממש אוהבת.
יש שיאמרו שההדפס המנומר משדר משהו המוני, נועז מדי ואפילו זול. מבחינתי הוא חלומי (לא בכדי הוא חלק מהלוגו שלי).
אז איך תלבשי פריט מנומר ותשמרי על מערכת לבוש מתוחכמת? הכל ממש בהמשך הפוסט.