לפני מספר שבועות פגשתי את יזמת ומקימת גילדת המעצבים הישראלים, עינת רוטפוס. פגשתי אותה בשני כובעים: האחד מקצועי, סטייליסטית ובעלת בלוג אופנה שעוסקת בהנאה בהלבשה, וכותבת על אופנה ממקום מעשיר ומעצים. השני אקדמאי, חוקרת את ההיסטוריה של עיתונות האופנה בארץ, בדגש על המתח בין המכוונות הכלכלית למכוונות החברתית.
האירוע: חתונה משפחתית מרגשת. שאלת השאלות: מה לובשים?
המשפחה כמרקחה, התייעצויות תדירות בוואטס אפ הקבוצתי, אינספור תמונות וקושיות (פרט לכלה המדהימה שבחרה שמלה במהירות הבזק ובהחלטיות מעוררת הערצה), ואני עונה במרץ, נפגשת לסיבוב בחנויות (ונהנית מכל רגע), ומפצירה בכל מי שמעוניין לשמוע- לחשוב על 'יציאה מהקופסה'. "לא חייבים שימלה שחורה", אני אומרת, "אפשר לשלב חצאית עם חולצה מעניינת, לבחור בצבעים לא שגרתיים ובכך ליצור עניין ושיק".
אז איך קרה שבסוף דווקא אני נפלתי לתוך הקלישאה הכי קלישאתית??