באופן כללי אני מאמינה שלבחירת הבגדים שאנו לובשות יש משמעות ודרכם אנו מעבירות מסר לסביבה – מסר של ביטחון עצמי (אני בשליטה, משקיענית) או לחילופין מסר של קורבנות (אני עייפה, משועממת) – בהקצנה. כמובן שיש להתאים בין הבגד הנבחר לבין הזמן והמקום. אולם אי אפשר להתעלם מכך שהבגדים שלנו "מדברים" אותנו עוד בטרם נפתח את פינו לדבר.
בחודשים האחרונים נראה כי העברת מסר דרך הבגד קיבלה תפנית דרמטית כאשר מעצבי אופנה ונשים בערים מרכזיות בעולם (תצוגות ואופנת רחוב) בוחרים/ות להביע מסרים (ברובם של מחאה) בצורה מאוד בולטת ומפורשת. מפורשת עד כדי כך שהיא כתובה על חולצת הטי, שחור על גבי לבן.
דיור, אביב 2017, התמונה מכאן
הטריגר המרכזי לעליית הנושא היה מסע הבחירות שנוי המחלוקת של דונלד טראמפ, אשר היה משופע מסרים גזעניים ושוביניסטיים. צעדות מחאה של נשים ברחבי ארה"ב בינואר האחרון סימנו את התגברות המחאה, ובתצוגה של דיור (אביב 2017) אשר הוצגה בשבוע האופנה בניו יורק, נראתה חולצת הטי המדוברת " we should all be feminist". החולצה עברה ממסלול התצוגה אל נשים מפורסמות רבות, ואלה הובילו את המשך המחאה ברשתות החבריות ובנאומים בעלי אופי פמיניסטי הרחבה על התצוגה כאן.
קיארה פראני, ריאנה התמונה מכאןמעניין לראות כיצד קידום שוויון של נשים התפתח הסטורית בעקבות תרבות האופנה. דוגמה בולטת לכך נעוצה בשנת 1916, לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה. מתוך הצורך החברתי באותה העת אשר עודד נשים לצאת לעבוד מחוץ לביתן ולהוות מקור פרנסה, קוקו שאנל (המעצבת הצרפתיה) יצרה פריטי לבוש פרקטיים ונוחים אשר תרמו ליכולתן לממש צורך זה. עד לאותה עת, נשים התהדרו בבגדים מסורבלים וכבדים, לבשו מחוכים ושכבות בד רבות, ונראו בעיקר במרחב ביתן הפרטי. לזכותה של שאנל זוקפים את "שחרור האישה מהמחוך" כביטוי למחאה פמיניסטית וחציית הגבולות בין המרחב הפרטי לציבורי, אולם המעצבת עצמה דיברה בעיקר על נשיות ומעולם לא התייחסה לקידום הפמיניזם.
אני שואלת את עצמי האם לבישת חולצת טי עם מסר פמיניסטי באמת מייצגת אמירה אשר יכולה להניע תהליך חברתי? או שמא מדובר בגימיק, לא יותר מטרנד חם אשר דווקא גורם להשטחה של הרעיון. מנגד, אי אפשר להתעלם מכך שעצם הכיתוב המחאתי העלה וממשיך להעלות את הנושא לתודעה, מאפשר ומאיץ דיון בנושא ומתוך כך מתקיימת בחינה נוספת של מצב האישה בשנת 2017.
אני אישית לא בוחרת לשאת על גופי מחאה מפורשת או מילולית, אלא בוחרת מערכת לבוש על בסיס הרמוניה אסתטית, כזו שנעימה לי ללב ולעיניים.
ובנימה אישית נשית, אני מבקשת לדמיין עולם בו כל אישה מרגישה קודם כל בטוחה, ומעבר לכך מגשימה את שאיפותיה האישיות ללא צורך לרצות אף אחד זולת עצמה.
אישה מועצמת מבחינתי, היא אישה בעלת זכות בחירה.
זה מחזיר אותי למהות של התאריך 8 במרץ בו מציינים את יום האישה הבינלאומי. יום זה נולד בעקבות מחאת אגוד הפועלות בשנת 1908, מאז הוחלט מדי שנה לציין יום זה על מנת לקדם שוויון זכויות לנשים כולל זכות הצבעה פוליטית, הלא היא זכות הבחירה.
8 Comments
פוסט נהדר. מעורר מחשבה. בעיקר השאלות ששאלת בסוף הפוסט אשר גם עלו במחשבתי במהלך קריאתו. ואף לי, כמוך, אין תשובות מוחלטות, אבל עצם העיסוק בנושא חשוב. מתחברת גם לסיפא של דברייך.
נהדרת, תודה על התגובה!
פוסט חשוב, אהבתנ את המסר, את המבט האישי על מסרים שכתובים על טי שירטים. האם הם אכן מייצגים את המטרה או משטיחים אותה.אהבתי מאוד מה שכתבת, לדעתי בעולם שבו נשים מפחדות/ מתביישות מפמיניזם ומהצהרה על עצמן ככאלו זה חשוב שמסר כזה יחלחל דווקא אל עולם האופנה, שלפעמים חוטא למטרה זו.
תודה נועה על התגובה. אני מסכימה שעולם האופנה לעתים נראה כשטחי/לא פמיניסטי, אולם אני מגיעה ממקום שבו דווקא לבגדים יש היכולת להעצים את האישה.
איזה פוסט מעניין. אני אוהבת טישיירטים עם כיתוב כי אני מתחברת למילים ולמסרים. מרתק היה לקרא את ההסטוריה, תודה
כן, חשבתי עליך, המסרים על החולצות שאת אוהבת! מה לגבי מחאה? הולכת על זה?
פוסט מקסים! היה לא מזמן פרוייקט נגד הטרדות מיניות עם סלבריטאיות בארץ שנעשה על חולצות שלבשו אם אני לא טועה, בנראות זה היה יפה בעיניי.
מה שבטוח שלא אקנה כל טי שירט עם כל מסר עליה, אז כנראה שיש התייחסות לכתוב אך לא תמיד ממקום של להביע/מחאה כלשהי. בגדים נועדו בשביל לעשות לנו נעים וגם לעים המתבוננת בעיניי.
אני ממש מסכימה, בטח אם יש כיתוב על בגד תמיד כדאי לוודא שאת עומדת מאחוריו ומסכימה איתו. תודה על התגובה!